פסק-דין בתיק ת"א 4053-07

בפניי תביעה כספית.

1. ברקע התביעה מצויות העובדות הבאות. התובעת נקשרה, ביום 19.9.02, בהסכם לרכישת דירה (להלן - הסכם המכר). הדירה נרכשה מחברת אלי ראובן בניה והשקעות בע"מ (להלן - החברה או הקבלן). במסגרת הסכם המכר, התחייבה התובעת לשלם לחברה סך של 980,000 ש"ח. על פי המוסכם, במעמד החתימה על הסכם המכר שולם סך של 686,000 ש"ח. סכום זה שולם בשיק שניתן על ידי התובעת. אין מחלוקת, כי החלק המתייחס לשם המוטב על פי השיק נותר פתוח. התובעת טוענת כי הדבר נעשה על פי הנחייה של עובדת החברה, מירי שמה (להלן - העובדת). בהמשך לכך, לא הופקד השיק בחשבון הליווי המתייחס לפרויקט הרלוונטי לדירה שנרכשה. הוא הופקד בחשבון אחר של החברה. בהמשך למהלכים שונים, ניתנה לתובעת ערבות בנקאית על סך של 180,000 ש"ח מתוך הסכום האמור (7.9.03, נספח ח' לכתב התביעה). כמו כן, נחתם על ידי בעלי החברה, מר אלי ראובן (להלן - הבעלים) כתב ערבות אישית ביחס לסכום ששולם ולא הופקד בחשבון הליווי (23.11.04, נספח ט' לכתב התביעה).

2. בשנת 2004 החברה נקלעה לקשיים כלכליים. בהמשך לכך מונה כונס נכסים לפרויקט. התובעת טוענת כי הבנק אשר נטל את זכויות החברה בפרויקט לא הכיר בכספים שלא הופקדו בחשבון הליווי. בנסיבות אלה, נותרה התובעת, לטענתה, חייבת לבנק את הסכום החסר של 506,000 ש"ח. לטענת התובעת, נפלה קורבן למעשה מרמה והונאה מצד החברה. התביעה היא לפיצויים, בטענה כי הנתבעים 1 ו -2, עורכי דין במקצועם, התרשלו כלפי התובעת, וחייבים לפצותה בסכום החסר האמור, ובסכומים נוספים, המפורטים בכתב התביעה. יצוין כבר עתה, כי הנתבע 1 הוא עורך דין שהתובעת שכרה את שירותיו לצורך המשא ומתן עם החברה לכריתת הסכם המכר. הנתבע 2 הוא עורך דין שסיפק בתקופה הרלוונטית שירותים לחברה, ובכלל זה בנוגע להסכם המכר.

3. האחריות הנטענת של כל אחד מן הנתבעים מבוססת על תשתית שונה. משכך, אדון בנפרד בעניינו של כל אחד מהם. תחילה, אדון בעניינו של נתבע 1. אחרי כן, אדון בעניינו של נתבע 2.

נתבע 1

4. טענתה העיקרית של התובעת ביחס לנתבע זה היא, כי לא התייחס להוראה המפורשת בנספח הבנק של מסמכי החוזה, לפיו חלה על התובעת חובה להפקיד את הכספים שהיא משלמת בגין הסכם המכר בחשבון הליווי של הפרויקט. בהקשר זה נטען, כי גם כאשר התובעת רשמה את השיק והותירה אותו ריק, הנתבע לא היפנה את תשומת ליבה לכך שעליה להקפיד לרשום את השיק לחשבון הליווי בלבד, או לדאוג להפקיד בחשבון זה את הסכום. היא טוענת כי גם בשלב המשא ומתן לחתימת החוזה לא הזהיר אותה הנתבע ולא היפנה את תשומת לבה לצורך בהקפדה על עניין זה. עוד נטען, כי הנתבע התרשל בכך שלא הקפיד, לא שמר ולא עקב, במעמד חתימת החוזה, כי התשלום מבוצע ישירות לחשבון הליווי. התובעת מטעימה בהקשר זה כי סכום השיק, קרוב ל - 700,000 ש"ח, מהווה מעל 60% ממחיר הדירה.

5. אין מחלוקת, כי עורך דין, המטפל בעניינו של לקוח, חב לו חובת זהירות (ע"א 37/86 לוי נ' שרמן פ"ד מד(4) 446 (1990)). אין מחלוקת גם, כי הנתבע 1 ייצג את התובעת במשא ומתן לכריתת הסכם המכר. מחלוקת עיקרית אחת בה יש להכריע נוגעת לטענות עובדתיות של התובעת, ביחס לפעולותיו של הנתבע 1 ביום חתימתו של הסכם המכר. בהקדמת המאוחר אציין כבר עתה, כי במחלוקת זו אין בידי לקבל את גרסת התובעת. מחלוקת עיקרית שנייה בה יש להכריע היא האם משנדחתה גרסת התובעת במחלוקת הראשונה, יש בנסיבות העניין בסיס לטענת התובעת כי הנתבע 1 הפר חובת זהירות כלפיה, באופן שגרם לנזק הנטען.

6. תחילה למחלוקת לעניין פעולותיו ומחדליו של הנתבע 1 במעמד חתימת ההסכם. אין מחלוקת, כי הנתבע ליווה את התובעת למשרדי החברה ביום החתימה. הוא נכח במשרדי החברה באותו יום. התובעת טוענת, כי בפגישה בה נחתם ההסכם נכחו היא והנתבע מצד אחד, ומצד החברה נכחה העובדת. מדי פעם נכנס גם הבעלים  מנהל החברה ובעליה, מר אלי ראובן (פסקה 10 לתצהירה; לטענה בדבר נוכחות הנתבע בחדר, לכל אורך הדרך, ראו גם בעדותה, בעמוד 15, 19). עוד טוענת התובעת, כי בשלביה האחרונים של הפגישה, כאשר ביקשה לרשום את השיק, שאלה את הנוכחים כיצד לרשום אותו, ונאמר לה על ידי עובדת החברה "להשאיר פתוח - אנחנו נשים חותמת" (פסקה 12 לתצהירה). התובעת טוענת כי שאלה את הנתבע אם זה בסדר, ונענתה בחיוב (ראו גם בעמודים 14, 20 לעדותה). בהמשך לכך, ההמחאה נרשמה בדרך האמורה. הלכה למעשה, לא הופקד השיק בחשבון הליווי של החברה. לטענת התובעת, כתוצאה מכך נגרם הנזק הנטען בתביעה.

7. הנתבע 1 כופר בתיאור זה (ראו עדותו, בעמוד 46). לטענתו, בהגיעו למשרדי הקבלן ביום החתימה, בדק את כל המסמכים עליהם נדרשה התובעת לחתום, על מנת לוודא כי הם תואמים את נוסח הטיוטה הסופית שגובש בינו ובין נתבע 2 (פסקה 10 לתצהירו). הנתבע 1 מטעים, כי באותו מעמד שב ואמר לתובעת במפורש, כי עליה לדאוג שתשלום התמורה בגין הדירה יבוצע אך ורק לחשבון הליווי של הפרויקט, אשר פרטיו מופיעים בגוף ההסכם. לטענתו, עשה כן גם בפגישה קודמת עם התובעת (תצהירו, פסקה 8; עדותו, בעמוד 49). לדבריו, הסביר את הדברים לתובעת "חד משמעית. לא פעם ולא פעמיים" (בעמוד 49) .

8. לטענת הנתבע 1, לאחר שסיים לבדוק את מסמכי ההסכם, יצא מן החדר בו ישבה התובעת (פסקה 11 לתצהירו). הנתבע 1 מטעים בהקשר זה, כי לשיטתו ייצוגה של התובעת על ידו הסתיים בנקודת הזמן האמורה, שכן השתרע אך על הליך המשא ומתן הנוגע להסכם המכר (ראו בפסקה 9 לתצהירו). לטענת הנתבע, התובעת חתמה על הסכם המכר ונספחיו שלא בנוכחותו. גם התשלום בוצע שלא בנוכחותו. הנתבע מטעים כי לא הוא שמילא את טפסי ההצהרה לרשויות המס, ולא הוא שאימת את חתימת התובעת עליהם. לדבריו, לאחר שיצא מן החדר, פנה, בין היתר, לחדרו של נתבע 2. הנתבע 1 העריך כי פרק הזמן אשר תהליך החתימה אורך הוא כשעה, וכי בזמן אותו לא בילה עם הנתבע 2, היה במשרדה של החברה (בעמוד 51; לעדות דומה לעניין פרק הזמן הדרוש לחתימת ההסכם, ראו עדות נתבע 2, בעמוד 57). לגבי מעשיו בשאר הזמן, העיד הנתבע כי "יש לכם משרד גדול. אני מנצל את הזמן. אני לא יושב ומחזיק למישהו את היד. אנחנו עסוקים".

9. לדברי נתבע 1, לאחר שהסתיימה הפגישה בין התובעת ובין נציגי החברה, שאל את התובעת אם הכל כשורה, ונענה בחיוב (פסקה 11 לתצהיר). הנתבע מכחיש נמרצות את טענת התובעת כי שאלה אותו האם להשאיר את פרטי המוטב בשיק פתוחים (פסקה 12 לתצהירו; ראו גם בעמוד 41 לעדותו, שם הוא מכחיש את תיאורה של התובעת לגבי הדברים שאמרה עובדת החברה באותו מעמד) . הוא מטעים שם, כי הן בפגישות במשרדו והן טרם החתימה על ההסכם, הבהיר לתובעת הבהר היטב כי עליה להפקיד את מלוא התמורה בגין רכישת הדירה אך ורק בחשבון הליווי של הפרויקט. הוא מציין גם כי הדבר נכתב במפורש בהסכם. הוא מוסיף כי הסב במפורש את תשומת לבה של התובעת לחובה זו (שם, שם). לטענתו, גילה לראשונה כיצד בוצע התשלום הלכה למעשה, לרבות השימוש בשיק אישי במקום שיק בנקאי, רק בהמשך לפניית התובעת אליו לאחר שהבנק פנה אליה בחודש יוני 2004 (ראו פסקה 18 לתצהירו; ראו גם פניית הבנק, נספח יא' לתצהיר האמור).

10. מכלול העדויות שבפניי מלמד כי אכן היה מפגש בין הנתבע 1 ובין נתבע 2 ביום חתימתו של הסכם המכר, כפי שהעיד הנתבע 1. עם זאת, לגבי פרמטרים שונים הנוגעים למפגש זה, אין התאמה בעדויות. כך, לגבי משך הפגישה, עולה מעדות נתבע 1 כי אינו יכול להגיד אם מדובר ב - 5 - 10 דקות או שעה (בעמוד 41). ניתן להבין מכך, כי ישנה אפשרות ממשית כי מדובר במפגש ארוך למדיי. לעומת זאת, נתבע 2 העיד על פגישה קצרצרה, בה הנתבע לחץ את ידו, נאמר משפט של נימוס, ובכך הסתיים העניין (פסקה 17 לתצהירו של נתבע 2). הפגישה ארכה "אולי דקה אחת לכל היותר" (שם, בפסקה 18). בעדותו, עמוד 57, נקב נתבע 2 בפרק זמן של שתי דקות: "קצת מילות נימוס", כדבריו.

11. בין עדויות אלה קיימת אי התאמה נוספת. נתבע 1 מתאר מפגש בו עובדת החברה לא נטלה חלק. לעומת זאת, נתבע 2 אומר כי הפקידה, מירי שמה, לקחה חלק בפגישה (בפסקאות 17 - 18 לתצהירו; עמודים 56 - 57 לעדותו).

12. עדות התובעת אינה מתירה קשיים אלה. התובעת עצמה העידה כי נכנסה לחדרו של הנתבע 2 וכי הכירו ביניהם (בעמוד 25). בכך יש אי התאמה לעדות שני הנתבעים. היא אישרה כי היה פרק זמן קצר בו נכנסו נתבע 1 ועובדת החברה לחדרו של נתבע 2 (בעמוד 26). בה בעת העידה התובעת כי הנתבע 1 יצא מן החדר בו נחתם החוזה, בשלב מסוים, והלך לחדרו של נתבע 2 (בעמוד 20). הוא שהה שם כעשר דקות (שם). כשחזר, נעשתה החתימה לטענתה (בעמוד 20). בתצהיר מסרה באופן דומה (בפסקה 11), כי נתבע 2 היה בחדרו סמוך לחדר הישיבות, וכי במהלך חתימת ההסכם התקיים דין ודברים בינו ובין נתבע 1.

13. עוד ציינה התובעת בעדותה, כי בהמשך למפגש בין נתבע 1 ובין נתבע 2 נעשו "שינויים קלים בסעיפים כאלה ואחרים", ולאחר ש"נגמרו ההלוך חזור, ועו"ד באואר [נתבע 1 - ע.ש.] חזר, ישבנו לחתום" (בעמוד 20; להכנסת שינויים בהסכם המכר בהמשך לשיג ושיח בין שני עורכי הדין, ראו גם בעדות התובעת בעמוד 25). בשולי עניין זה אעיר, כי מן החומר שבפניי עולה כי אפשר שאכן היו שינויים קלים בנוסח ההסכם (ראו בהקשר זה סעיפים 16.12, 17 להסכם, וכן שינויים מסוימים במפרט הטכני). יתכן כי לכך מכוונת עדות התובעת. לא אוכל לקבוע ממצא לעניין זה, שכן התובעת לא פירטה את טענותיה בסוגיה זו, בתצהיר או בעדות.

14. התמונה הכוללת היא, כי בעדות התובעת אפשר למצוא תימוכין מסוימים הן לגרסת נתבע 1 והן לגרסת נתבע 2 לגבי נושא זה. לצד זאת, יש בה חלקים אשר אינם תואמים את עדות מי מן הנתבעים. התמונה לעניין זה אינה ברורה די צורכה. הדברים אמורים גם נוכח העובדה, שעובדת החברה לא זומנה להעיד בהליך זה. אפשר כי אי ההתאמות נובעות מן הריחוק בזמן מן האירועים. מכל מקום, בנסיבות המתוארות אין בידי להעדיף גרסה אחת על האחרת.

15. בתוך כך, אין בידי לקבל את גרסת התובעת, לגבי מהלך הדברים בכל הנוגע לאופן מילויו של השיק שנמסר על ידי התובעת. בהקשר זה אני נותן משקל לכך, שהתובעת לא העלתה בזמן אמת (2004), או בסמוך לו, את הטענות העובדתיות המועלות כעת. ניתן היה לצפות כי הטענות יועלו, עת נקלעה החברה לקשיים בשנה האמורה, והתברר כי השיק שמסרה התובעת לא הופקד בחשבון הליווי של הפרויקט. אין בפניי הסבר ברור מדוע הועלו הטענות לראשונה בשנת 2007, עת הוגש ההליך שבפניי. עובדה זו עומדת לתובעת לרועץ.

16. אני נותן את הדעת גם לכך, שהכחשתו של נתבע 1 כי אישר מתן שיק אישי אשר שם המוטב בו נותר ריק, ומה גם על סך של 70% ממחיר הדירה, מתיישבת היטב עם הוראות הסכם המכר ועם תכליתן הברורה (ראו עדותו בעמוד 41; ראו גם בעמוד 44). לכך גם מצטרפת העובדה, שלא הנתבע הוא שאישר את חתימתה של התובעת על טפסי הדיווח לרשויות המס . ניתן להניח, כי אילו היה נוטל חלק בשלב זה של הפגישה ביום חתימת החוזה, היה הוא מאשר את החתימה (עדותו, בעמוד 51; ראו גם בעדות נתבע 2, בעמוד 63). נוכח מכלול שיקולים אלה, אני דוחה את הטענה כי הנתבע נכח בחדר הישיבות בעת שנחתם ההסכם וניתן השיק על סך 688,000 ש"ח. אני דוחה גם את הטענה כי הנתבע 1 נהג לעניין זה באופן המתואר על ידי התובעת.

17. בכך לא מסתיים הדיון. התובעת טוענת, כי לנתבע אחריות מכוח דיני הרשלנות, גם אם בעת ביצוע התשלום לא היה בחדר. לעומת זאת, גישת הנתבע 1 היא, כי בנקודת הזמן האמורה הסתיים ייצוגה של התובעת על ידו, שכן שלב המשא ומתן הטרום חוזי הסתיים. לדיון בטענות הצדדים לעניין זה אפנה עתה.